מקורות שאשה המגורשת נשארת קרוב משפחה לבעלה אף לאחר גירושין

1.  בראשית רבה יז: ג, ירושלמי כתובות יא: ג לגבי חיוב הקדמת צדקה לקרובים מפורש שגרושתו קודמת לזרים משום "מבשרך אל תתעלם". ומובא בשו"×¢ אבה"×¢ קיט סעיף ח' ופר"ח שם ס"ק כ"ז וש"ך יו"ד רמז סעיף א' (אבל ×¢' חלקת מחוקק אבה"×¢, חכמת שלמה יו"ד ורד"ל בבראשית רבה שערערו על הראייה מהמדרש).

יש לעיין בהא דקיי"ל דקרובי אשתו יש להם דין קדימת קורבה לגבי צדקה (פתחי תשובה רנ"א  ס"ק ב' שו"ת צי"א ז: לח בשם שו"ת שב יעקב סי' נא) מה יהיה דינם לאחר גירושין? בשו"ת אמרי א"ש יו"ד סי' צז מעיר בזה מהא דקיי"ל קרוב שנתרחק כשר לעדות. (סנהדרין כז: ובפיהמ"ש לרמב"ם שם וש"ך מבואר שה"ה לגירושין) שמשמע שלאחר מיתה וגירושין  ניתק הקורבה לגמרי. אבל יתכן שאינו ראייה, שיתכן שהוא כשר לעדות אבל עדיין נשאר לו קצת זיקת קורבה.

 

2. תורת כהנים ריש פרשת אמור דורש דרשה למעט כהן מלטמא לגרושתו - "כי אם לשארו הקרוב אליו - פרט לגרושתו" משמע שהיא עדיין קרובה לו  רק שאין לטמא לה. (עיי"ש בהגהות הגר"א)

(אבל המרדכי במו"ק פ"ג סימן תתקי המובא בבאר היטב יו"ד שעג סעיף ד בפשטות הבין אחרת שהיא קרובה לו משום שהיא אמו של בניו כדתנן במשנה סנה' כז:).

 

3. רמב"ם איסורי ביאה ב: ז מבואר שקרובי אשתו עונשם בשריפה בחיי אשתו, גם לאחר שנתגרשה, אבל לא לאחר מותה. (ולראשונים אחרים לאחר מותה אינם אפילו איסור ערוה, כמו אחות אשתו). וההסבר לפי הצפנת פענח המובא במפתח שם "דלאחר מיתה פקע שארו" מדויק דלאחר גירושין לא פקע שארו . (והביא שם לעיין בשו"ת דברי חכמים אבה"ע סימן יג).

ענין הזה טעון הסבר.

 

ברוך השם הגעתי לסעודת בר מצוה של בן ידידי הרה"ג ר' דב בער אפלבאום שליט"א שחילק ספרו החדש והחשוב "ישא מדברותיו". מתוך הספר, העירנו לעיין בסוגיא דקידושין יג:. שם מצאתי את שאהבה נפשי, בגליוני הש"ס לר' יוסף ענגל שמפרש הענין כמין חומר. הוא בא להסביר החילוק שאשת איש מותרת לאחר מיתת בעלה אבל קרובי אישות בעריות אינם מותרים לאחר מיתת הבעל או האשה . ז"ל ×¢' שאלתות פ' אחרי וז"ל וכל הני עריות דקריבה דידהו ×¢"י קידושין כו' לא שנא בחיים ול"ש לאחר מיתה אסורין כו' ואשת איש דאיסורה לאו משום קרובה  היא, לאחר מיתת בעלה או לאחר שנתגרשה שריא עכ"ל × ' כוונתו דקורבה כיון שהית' פעם אחת, נשארת קיימת לעולם משא"כ א"א שהאיסור מפאת היותה אשת חבירו ×¢"כ כשפקע האישות שפיר מותרת. עכ"ל. גליוני הש"ס.

נמצא לפי סברתו שקידושין ונשואין עושים שלשה ענינים -

  1. קנין לבעל
  2. איסור על אחרים, שהיא מיוחדת לו.
  3. קירוב, יחס משפחתי.

במיתת הבעל או בגירושין הוא מסיר הקנין והאיסור. אבל הקורבה נשארת לקרובותיה, ובהכרח גם לה (שהרי אין לומר שהוא נשאר קרוב לקרובותיה מחמתה אבל לא קרוב לה בעצמה). עפ"ז מתפרש נפלא לשון התורת כהנים שדורשת "אליו" - "כי אם לשארו הקרוב אליו" שגרושתו עדיין שארו הקרוב, רק לא מיוחדת אליו.

(ולענין מה שהקשה הגליון הש"ס על עצמו מלשון הגמ' ×¢' במלא הרועים בסוף המסכתא שלכאורה לפי דבריו גם מתיישב  הקושיא מן הגמרא.)

 

עוד נפקא מינה בקורבה לקרובי גרושתו -לענין אבלות רח"ל, לגבי כבוד חמיו וחמותו, להתאבל על חמיו וחמותו ולומר עליהם קדיש אם אין בן אם זה נחשב חיוב. וכן אפילו בחייהם אם חייב לכבדם לאחר גירושין ובכלל, האם חייב לעמוד בפני חמיו אפילו לפני גירושין.

 

נספח בענין קורבת המגורשים לאחר גרושין

 

ע' בראשית רבה מח? לענין עם היתה לרבי יוסי אשה שהיתה בת אחותו?

בשו"ת תשב"ץ ג: סימן קעט- מבואר שגרושה מכהן אוכלת תרומה מחמת בנה מבעלה הכהן

בשו"ת חת"ס יו"ד סי' שנה- מוכיח שאלמנה לאחר שנשאת לשני אינה מתאבלת בליקוט עצמות בעלה הראשון, משום שקידושין השניים מפקיעין הקורבה. מוכח מדבריו שלפני הקידושין השניים חייבת להתאבל על בעלה שנתאלמנה ממנו.

יש לדון אם נאמר אותו הדין לגבי גרושה שלכאורה אין חילוק. ×¢' בשו"ת מהר"ם שי"ק יו"ד שנ"ז שהביא דברי רבו החת"ס הנ"ל גם לגבי גרושה וסובר כרבו (אף שהביא כנגדו המדרש בראשית רבה פי"ז והירושלמי כתובות יא: ג)  והוסיף שם שאף יתכן שאלמנתו עדיין חשיב קרובו אף לאחר נישואיה השניים, רק לא קרובה מספיק להתחייב באבלות כששה הקרובים.

ע' בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק א' קצא שדן בדבר שניהם וסובר כמותם. הנה בספר הנ"ל הביא דברי החת"ס אף לענין אלמן שנשוי לאשה השנייה שגם אצלו נשואין השניים מפקיעין נשואין הראשונים. ועל זה לכאורה יש להקשות שנדונו אינו דומה לנדון החת"ס. החת"ס איירי באשה ואיתתא לבי תרי לא חזיא, ולכן בהכרח נשואין השניים מפקיעין נשואין הראשונים. אבל אצל איש שיכול לישא כמה נשים בבת אחת, למה נשואין שניים, אפילו שהם בזה אחר זה, יפקיעו נישואין הראשונים.ע"ע שו"ת רע"א סימן סח ופתחי תשובה יו"ד ר"מ ס"ק יו"ד.