ויסף אברהם ויקח אשה

בענין אב שנתאלמן או נתגרש, שחייב להשיא בנו לאשה וגם להשיא את עצמו מי קודם?

בגמ' קידושין כט: מבואר שאם יש לאב אפשרות לקיים רק מצווה אחת- למצוה של עצמו או למצוה של בנו, המצוה של עצמו עדיף.וכן מפורש לענינינו בתוספתא בכורות פרק ו שהאב קודם להשיא עצמו. וכן עשה רבין חסידא לבסוף (קידושין נט.)כפי המקרה שם.

 ×•×™×© לעיין אם המעלה של עדיף הוא רק מעלה בלבד, וחייבים לשקול עוד צדדים בזה, כדיני חסידות שיש לשקול עם עוד מעלות כמשקל כל חסידות,  ××• שדין "עדיף" היינו מן הדין?

הנה לעומת התוספתא יש מדרש מפורש שסותרו בבראשית רבה חיי שרה פרק ס' בסופו (וכן בתנחומא - ח, וילקוט שם). ויביאה יצחק האהלה... אמר רבי יודן למדך תורה (דרך ארץ - ילקוט שמעוני) שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן תחילה. ואח"כ הוא נושא לו אשה ממי אתה למד - מאברהם. בתחלה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ואח"כ ויסף אברהם ויקח אשה.

והובא להלכה בספר החסידים סימן תתשטז, (והביא רבין חסידא בקידושין נט. שניסה להשיא בנו תחילה), ובדברי דוד לבעל הט"ז על רש"י פרק כד: א כתב שכן קייל"ן!!

והקשו ברד"ל במדרש ובחזון יחזקאל בתוספתא שם סתירה בדברי חז"ל. וברד"ל תירץ שהתוספתא קאי בשלא קיים פריה ורביה והמדרש קאי לרבי יהודה בב"ב יז: שהיתה לו בת וכבר קיים פריה ורביה.

ולי הקטן אינו מתיישב, דהא פשטיה דקרא שלא היה לו בת והוא דעת רבי מאיר שם, וא"כ לא קיים פריה ורביה. וחילוק כזה היה לחז"ל, וגם הט"ז לפרש.

ולי הקטן נראה שלכאורה, מעיקר הדין האב קודם לבנו, אבל אם האב מאהבתו רוצה יותר בהצלחת בנו, והוא באמת הדרך ארץ, רשאי להקדים נשואי בנו תחילה. והוא מענין לפנים משורת הדין שכל אחד מישראל רשאי להחמיר על כל מצוה עד מסירות נפש.

(והעירוני לזה גרסא בנמוקי יוסף מכ"י  שם בקידושין ד"ה אם היה בנו זריז - והאב רוצה שיצליח ממנו. עכ"ל. הוסיף תנאי שאפילו בנו זריז טפי,רק אם הוא רוצה בהצלחת בנו יותר- אז יקדים את בנו. אבל מצד הגרסא, יותר נראה שהוא טעות בהעתקת רש"י שכתב והאב רואה שיצליח ממנו. וכן העתיקו רש"י ברי"×£ והר"ן והבית יוסף.)

סמך לזה ממדרש תנחומא (ורשא) פ' וירא סימן יב-תביעה על לוט-'בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהם'.הרי שהדרך ארץ למסור עצמו על בניו.  ×‘פשטות אין עיקר הדין כן,ובית דין לא יכופו לאב על זה,ומ"מ רשאי לנהוג כן.

דוגמא מציאותית- בזמנינו השתכללה אופן יצירת תפילין ובתי תפילין באופן נפלא ומהיר, ויחסית זול יותר. עד שאומרים אנשים היום שמה שהחפץ חיים לבש בזמנו, כבר השתפרו מעליו הרבה מעלות ומעלות.נמצא שאבא שקיבל זוג תפילין בגיל 13, כשקונה בע"ה תפילין עבור בנו, כבר עבר חידושים ופטנטים, בייצור תפילין עשרים שנה, ותפילין של בנו, הרבה יותר מהודרים משל אביו.

האם על אביו לקחת לעצמו התפילין החדשים המצוינים - (ושמעתי שכן הורה הרב ח"פ שיינברג זצ"ל) או, להשאיר אצלו מה שהיה, ולתת החדשים לבנו בעין יפה - וכן אני מכיר ת"ח שעושים כן - והסבירו שכך היא דרך ארץ באהבת האב לבנו.

ובוודאי ענין כזה צריך איזון,שבוודאי אין האב רשאי לבטל מכל מצוות התורה עבור טובת בנו,וזה עצמו, גם לא טובה לבנו.

 

 

 

ילקוט שמעוני בראשית פ'כד-רמז קט'-

מכאן אתה למד עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר אשתו שנאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגו' וכי יעזוב איש את מצות כבד אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו שנאמר ודבק באשתו: