סכום מסוגיית החזקת הילדים לאחר גירושין(אבה"ע סי פב)

ומתוכו כמה הערות שלמדתי בענין חינוך הילדים

 

הנה הפשטות הוא שאחר הגירושין,כל הילדים – בנים ובנות,ישהו ברשות האב,שהרי הילדים  ×ž×ª×™×—סים אליו.

וזה לשון הרדב"ז (שו"ת חלק א' סימן ש"ס) "שהרי למשפחותם לבית אבותם אמר רחמנא". וכן הוא בשו"ת דרכי נועם (אה"ע סימן לח) "ואני אומר דיפה כתבו הב"ד מדין תורה שהאב קוד' וזוכה בבתו לכל דבר אעפ"י שתהיה אמה קיימת כגון בגרושה כ"ש כשמתה.ומשנה ערוכה בפ' נערה שנינו האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר' נדריה ומקבל את גיטה וכו'. ועוד קיימא לן שיכול האב למסור את בתו למנוול ומוכה שחין ולמכרה באמה עבריה כ"ש הבן שצריך להיו' אצל אביו ללמדו תורה ולחנכו במצות.

אלא שחכמי התלמוד דייקו ממתני' דריש פ' הנושא שהבת אצל אמה לעולם והבן עד שש שני' ועשו זה לתקנ' הולד."

וכן כתבו הרדב"ז(הנ"ל) והמהרשד"ם (חו"מ סי'שח) (ואולי כן פשטות הגמ' דעירובין מא:) שמן הדין הבנים והבנות שייכים לאב,אלא שמן התקנה הם שוהים ברשות האם לא' משלש סיבות –

 

א) בנים ובנות קטנים צריכים הקורבה לאמא שלהם

כדאמרינן בעירובין פ"ב: "בר שש נמי בצוותא דאמיה ניחא ליה" (שו"ת רדב"ז א: תכ"ט).(הגיל –שש,ויש שכתבו לפי צורכי הקטן,ולדעת הראב"ד והרא"ש דלהלן לגבי בנים, לפחות עד שיגמל מההנקה.)

ב) הבנות צריכות לדרך הגידול של הנשים, לעומת הבנים שצריכים דרך גידול הגברים.

שו"ת הר"י מיגאש (סימן ע"א) ונדו' (ונדון)כשיתאמת אצלינו תועלת הבת בזה להיות שהאם ע"כ פנים משמרתה (יותר)מהאב והיא המלמדת אותה ומדריכתה במה שיצטרכו הבנות להתלמד ולהרגיל בו כמו הטוי' והפקו' בצרכי הבית וכל יוצא בזה וללמד אותה דרך הנשים ומנהגם וכל זה אינו ממלאכת האב ולא מטבעו.

שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סימן ל"ח מובא בב"י אבה"ע סי פב) הבת לעולם אצל האם, ואפילו נשאת האם, לא שנא גדולה או קטנה, כדאיתא בפרק הנושא. והטעם כדי שתרגיל האם לבת, ותלמדה דרך נשים, ושלא תרגיל עצמה בפריצות. אבל הבן, יותר ראוי להיות אצל האנשים קרובים. שהם ירגילוהו וילמדוהו דרך הלמוד,ודרך אנשים יותר מן האם. שבני האלמנה דרכם דרך זר... ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו, אחר מה שיראה בעיני ב"ד בכל מקום ומקום, שיש בו יותר תיקון ליתומים. שבי"ד אביהם של יתומים, לחזור אחר תקונן.

 

שו"ת רדב"ז (חלק א' סימן תכ"ט) ואין מניחין אותו אצל אשה ...כדי שלא יהיה רגיל בין הנשים כטעמיה דהראב"ד ז"ל... והכל תלוי בראות ב"ד שהם אביהם של יתומים.

 

שו"ת הרא"ש (כלל פ"ב סימן ב') הני מילי בת, לפי שהאם מצויה אצלה בבית יותר מן האב, שהוא יוצא למלאכתו ולעסקיו, והאם משמרתה ומלמדתה צניעות וארח הנשים. אבל בן, שהאב חייב ללמדו תורה ולחנכו למצות, צריך שיהא אצל אביו.

ג) בנוסף, הפוסקים יסדו שבכל מקרה דנים לטובת הילדים ובית דין יעריכו כל מקרה לעצמו ויסדרו הענין כפי ראות עיני הדיין.לדוגמא- אצל מי יקבל חינוך לתורה ולמצוות ,ואצל מי לא יקבל. –שו"ת מנחת יצחק ז:קיג.

 

אין גורמים לילדים לסבול למטרת חינוך

כתב הרמב"ם הלכות אישות פ' כ"א הלכה י"ז אין מפרישין אותו (הבן מןהגרושה) ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות אצל אמו.

והשיג הראב"ד – אמר אברהם אין הדעת סובלת דנכוף את האב להפריד בנו ממנו עד שיהא בן שש והלא הוא חייב לחנכו תורה בן ארבע ובן חמש ואיך יחנכנו והוא גדל בין הנשים.

[ועיין הרב המגיד שכתב "ולא מצאתי חיוב זה בבן ד' וה' שאינו חייב להכניסו למלמד פחות מבן ו"]

במרכבת המשנה תירץ לרמב"ם– "כיון דצריך לאמו אין מענין התינוקות כדי לחנך, והרי אפשר ללמדו תורה צוה וק"ש ×¢"י שישכור לו מלמד."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*בטור אבה"ע סי' פב מביא מח' הרא"ש והרמ"ה אם הבת אצל אמה אפילו בגרושה שהאב קיים,או רק באלמנה.הרמ"ה מביא ראיה מן הגמ' כתובות ק"ב: שהבת אצל האם בין באלמנה ביו בגרושה ע' מאירי.יש הדוחים הראייה שהרי שם איירי באלמנה לעומת האחים יורשי האב, כ"כ הר"י מגאש בתשובה (סי'ע"א).ובאחד משו"ת הגאונים(שערי צדק ד:ד:מו) כתבו שהראו להם מן השמים, לפרש דברי הגמרא גם לענין גירושין.

 

*בדעת הראב"ד שהאב יכול לכוף אחרי גמילת הבן, עומד גם שו"ת הרא"ש כלל פ"ב סימן ב',והרשב"ץ סי' מ',ורבינו ירוחם נתיב כג חלק ג'

 

*החלקת מחוקק מדייק ברמבם הנ"ל שאפילו לאחר שש איו האב יכול להוציא הבן בע"כ דאמו.המבי"ט (בתשובה חלק א:קסה)מדייק להיפך שעד שש אין מפרישין,הא אחר שש מפרישין.והמשמעות שהבחירה ביד האשה,  הוא רק לענין מזונות.

 

*יש מחלקת אחרונים גדולה איך להתייחס למקרה שב"ד רואים צורך גדול להוציא הבת מחזקת האם והרי זה כנגד תקנת חז"ל.

הרדב"ז והמהרשד"ם הנ"ל סברו שבטענה כל דהו אפשר לסלק התקנה ולחזור לדין דאורייתא.

המהר"י בן לב (א:נח)סובר שיש להחזיק בתקנה מאד מאד.

החלקת מחוקק מסתפק.והדרכי נועם הנ"ל עושה דרך נועם וסובר שאין מחלקת ובכל מקרה דנו ב"ד לפי צורך המצב.

אני הקטן מסתפק להציע שאולי המהר"י בן לב סובר ש"הבת אצל האם" אינו תקנה אלא שכך הוא הדין לכן לא הקיל.

*פסחים דף פז עמוד א, ב לענין הנביא הושע.

הושע הנביא הציע להקב"ה לגרש בני ישראל,ולהחליפם באומה אחרת.הקב"ה, כדי להוכיח להושע חביבותו לבני ישראל שהם בניו, מצווה להושע, לגרש אשתו,לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת. אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע:  בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! משמע שהיה הושע שולח גם שתי בניו להיות בחזקת גרושתו כדוגמת גירוש בני ישראל.וכן מפורש בנוסח תרגום יב"×¢ המובא בכד הקמח לרבנו בחיי(ערך אהבה) שהושע התחנן להקב"ה 'אל תפריד ביני לבין בני'.

קשה, שזה כנגד הדין, וגם לכאורה לפני כל תקנה לענין הבת.וצ"ל שהקב"ה צוה כן מיד לאחר שנולד השלישי ולכן היו מתחת לגיל שש, ועדיין היו צריכים לאמם.

*בגמ' עירובין מ"א: מבואר שאף מי שמצווה לגרש את אשתו, נמנע  ×ž×œ×’רשה משום שיש לו בנים ממנה(שאם יש לו בנים הוא יותר מכוער-מאירי פסחים פז).יש לעיין אם הוא הוכחה לאיזה צד?האם משום שהבנים בחזקתו אבל יודע שהם צריכים לאמם או משום שחייב למסרם לרשות אמם ויודע שהם צריכים לאביהם.והנראה,כיון שלשון הגמ כאן ובפסחים תואמים,נראה שיש פירוש אחת תואם לשתיהם.וצ"×¢.

 

אם מגרשה מרצונה אין המזבח מוריד דמעות

בית יוסף רמזי דינים אבה"ע סימן קיט,ואות ג שם וברמ"א סעיף ג

ע"פ האגודה ושו"ת הר"ן סי יז אות א

יש כאן מצוה חיובית של ואהבת לרעך כמוך

שו"ת חתם סופר חלק ד (אה"ע ב) סימן קעד

זה האיש שאשתו בוחלת בי ומאוס בעיני' ,הרי הוא עובר על עשה של ואהבת לריעך כמוך, לצערה בצערא דגופא אפי' יהי' פרוש ממנה, מ"מ מעגנה ומצערא ומה דעלך סני לחברא לא תעביד. ואם הוא מוכה שחין אפי' שניהם רוצים לדור זע"ז מ"מ עוברי' על מצות עשה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ויען כי קיי"ל מ"ע ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו ע"כ מכין אותו לקיים מצות עשה הנ"ל עד שיתרצה לגרש .ושוב יעיין במה שהסביר הרמב"ם ספ"ב מגירושין נמצא זה מגרש מרצונו ובדין...

והשתא אם מרצונו לא מצאה חן ועובר על ואהבת לרעך ,יכול לשלחה מביתו בגירושי' כ"ש אם מרצונו לקיים מ"ע הנ"ל שיכול לשלחה בגט פטורי' וצדקו דברי רז"ל.

שו"ת אחיעזר חלק א - אה"ע סימן כח

ולבד זה נראה דמצוה דגירושין שאינה מצוה אקרקפתא דגברא ורק דין מדיני התורה,   והמצוה בזה הוא משום תקנת עגונות והוא בכלל גמ"ח.

 

ע' שו"ת משנה הלכות (חלק ט סי' שיא נתיב א,חלק י ס"ס רנט) דכתב שבעל יגרש אשתו הרעה משום חייך קודמין

 

בגמ' עירובין מ"א: מבואר שאף מי שמצווה לגרש את אשתו, נמנע  ×ž×œ×’רשה משום שיש לו בנים ממנה,וטוב להם שלא יתגרשו, (או מצד קושי המציאות,ומשום שילדים צריכים שתי הורים יחד לחנך אותם).

לעומת זאת ,גם כך, הגירושין יכול להיות תועלת לילדים, כמבואר ברלב"ג עה"ת פרשת כי תצא "התועלת החמישי הוא במצוות. והוא מה שמצינו מדיני הגט, אשר תותר בו האשה להנשא לכל מי שתרצה. והתועלת בזה מבואר כדי שלא יוכרח האדם [אל] שיהיה כל ימיו עם אשתו השנואה לו. ויהיה זה סיבה אל שימנע מפריה ורביה. אם שיוליד בנים בלתי הגונים, כי לא ישלם להם המוסר מהאב ומהאם, מצד רוע ההסכמה שביניהם. עם שתמיד תהיה הקטטה בבית".(אגב מבואר בדבריו שגידול הילדים הוא חלק ממצות פריה ורביה).

 

 

 

 

הגדרת בעלות האב על משפחתו וגם אשתו ,כמובן אינו זכות ממוני, אלא זכות חינוכי להנהיג משפחתו בדרך ובמסורה שקיבל מאביו או מרבו שמסר לו המסורה המיוחד בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט,ולתת למשפחתו מחיה וחיים בכל מובני המלה –חיים גשמיים,חיים נפשיים,חיים רוחניים וכו'.

 

לכאורה החזקת האב על הילד אינו נגמר לעולם,שלעולם הוא אביו ואין שיעור סופי לאבהותו. וכמו שרואים בקידושין דף ל. שחנוך לנער נאמר לאבא לבן 24. וכן לכאורה כל מצוות הבן על האב חייב בו לאורך חייו. כמו להשיא לו אשה. אלא כמובן אב חכם ישקול כמה להתערב בחיים ואחריות הבן לעצמו ולמשפחתו. וגם זה כלול באחריות האב בחינוך בנו-היינו לתת לו לסמוך על אחריות עצמו.  × ×¤×§× מינה-עם יש ילד שאינו מתפקד כגון מבעיות נפשיות אפילו אם היה הילד בחזקת האם עד גיל 18, הוא יחזור אוטומטי לחזקת האב, אלא אם כן בית דין ידון עוד פעם בדינו.

.